תגידו את האמת, מתי הפעם הראשונה ששמעתם את המילה , או טעמתם את המעדן המהביל הזה, המטוגן, הטובל בדבש וסוכר ? כנראה כל יוצא מרוקו, או צאצא לשושלת המרוקאית, יעיד על עצמו כמי שינק את הלביבה הקסומה עם חלב אמו.
לביבת הספינג' היא אחד המעדנים הכי חגיגיים בפולקלור ובמטבח הצפון אפריקני , לרבות המרוקאי.
היא פוגשת אותנו בכל תחנות החיים , היא סבה סביב ציר השנה, היא רוויה אהבה, אמונה, קבלת פנים וקירוב לבבות. מרגע לישת הבצק דליל המרקם, נהגו סבותינו לשיר לבצק, אפילו טיפה הצניעו את תהליך ההכנה מחשש עין רעה שתפגע בתנועה הזהירה והמיומנת בדרכה מדפנות הקערה אל מרכזה וחוזר חלילה, שמא חלילה וחס, תיכשל תפיחת הספינג'.
🧿🙌🧿 סבותינו נהגו לצהלל (זררט בקולולולולו מחזורי) תוך כדי לישה, על מנת למלא את הספינג' בשמחת לבב.
כל כך הרבה מסורות ומיתוסים נקשרו בתהליך ההכנה שקשור בהצלחת התפיחה. יש נהגו להכין בקערה קבועה, כזו שנתמזלה ושימשה בכל האירועים המשפחתיים, אחרים נהגו להצניע את הקערה על מנת שתצליח התפיחה, בחזקת הצלחה בכל הנסתר מהעין. אחרות נהגו להניח על השמיכה השומרת על חום הקערה, קופסת גפרורים באמונה שהגופרית המשמשת בטקסי גירוש עין רעה, תגן על תסיסת הבצק ותגן עליה ועל תפיחתו בשלום. האירוח בספינג' נקשר בקהילות יוצאי מרוקו כולן כמחווה לסבר פנים יפות, דלת פתוחה והזמנה להיכנס אל הלב . נהגו להאמין שהכנת הספינג' יש בהם משום גורם מיסטי שמזמין אורחים.
הכל התחבר אל קבלת הפנים, השמחה המתפרצת וסממניה השונים. את הספינג' נהגו לצרף ולהדר לשלחן האירוח בכל המועדים במעגל החיים.
בברית המילה, בטקסי החינה, בחנכה, בימי החלמתה של היולדת, בבוקר החתונה כשהביאו כלאחר כבוד את החתן והכלה(עם סדין בתוליהם) בבוקר ליל כלולותיהם.
גם כיום תופסות הלביבות, הסופגניות המרוקאיות מקום של כבוד בפנתיאון הקולינרי שהולך ומתרחב ומחבר אליו את כל קהילות ישראל.
כמעט לא ניתן לעמוד בפני הפיתוי המהביל והספוגי(ספינג'). המעדן המעוגל עם החור במרכזו מסמל את מחזוריות החיים, את החיבור, את האמון וגילוי הלב. מקרב לבבות ומאחד בין חברים ובני משפחה.
חג אורים שמח לכל בית ישראל.
מצורף בזאת מתכון אותנטי מבית אמא ואבא יוצאי העיר צאפרו Sefrou שבמרוקו.

1 קג קמח מנופה
2 כפות גרגירי שמרים
1 כף מלח שטוחה
2 כפות סוכר שטוחות
4 כפות שמן
2 כפות עראק
3.5 כוסות מים חמימים.

יש להניח תחילה את כל החומרים היבשים בקערה ולערבב בחום ובאהבה❤
בהדרגה להוסיף את החומרים הרטובים תוך כדי איסוף הקמח מדפנות הקערה לכיוון גופנו, זה הזמן שבוקעת צהלת הצהלולים המסורתית.
זרררטטט🙌❤🙌
הבצק הולך ונעשה לבצק דליל ומתנועע בחופשיות בקערה.

שתי טפיחות בכף יד פתטחה, כלומר חאמסה🖐, תהדק אותו מעט.
יש להניח את הקערה תחת כיסוי מגבת מטבח, לשמור על חמימות התפיחה.

זה הזמן להכין סיר טיגון עם שמן עמוק, מזלג ארוך, מגש מרופד בנייר אפיה לספיגת עודפי השמן אחר הטיגון.
הכינו את קומקום התה, הבראד עם נענע או שיבה.
קערית דבש, חמאה, סוכר או ריבה
ושובו לקערת הבצק. העירו אותו בלישה קלילה, בלחישת בהצלחה, "טבאאאארקלה" הייתה אומרת אמא לבצק התופח.
מוסיפה עוד טפיחת יד בנוסח חמסה אוהבת ומתארגנת לטיגון.

בידיים לחות, נוטלת גוש בצק שנסחט בין האצבע לאגודל, יוצרת בשתי ידיה חור הנפרש לדפנות עיגול הבצק ומטגנת בשמן העמוק.
מוזמנים לנסות.
להפיץ ולשתף באושר ובעושר הזה את כל חבריכם.
זה הרגע לאהוב.
אוהבת אתכם
❤🇮🇱🇲🇦🧿❤🇮🇱❤🇲🇦🇮🇱❤🇮🇱